מצוות פורים

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (מגילת אסתר ט', כ"ח)

הלכות החג ומנהגיו

המטרה המרכזית של חג הפורים היא לשמוח. ביהדות השִמחה באה לידי ביטוי במצוות ובהלכות שונות, כמו סעודה חגיגית, ולא חלילה בקלות ראש. ארבע המצוות של חג הפורים הן: משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה ומשתה וסעודה.
לדברי חז"ל, עדיף להרבות כסף במתנות לאביונים מאשר בסעודת פורים; גם משלוחי המנות נוטעים אהבה בין אדם לחברו, ההפך ממה שנאמר במגילה על עם ישראל שהוא "מפוזר ומפורד".  

נוסף על כך תקנו חז"ל לומר את תפילת "על הנִסים" בתפילת עמידה ובברכת המזון ואין עורכים תעניות והספד ביום זה. בשולחן ערוך נפסק שאין לעשות מלאכה בפורים, אך מותר לקנות, למכור ולכתוב. לצורך החג עצמו מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות. גם מנהגי חג הפורים מוסיפים נופך של שמחה לחג, כמו התחפושות, הרעשנים ואכילת אוזני המן.

שושן פורים

היהודים שחיו בשושן הבירה קיבלו את יום י"ד באדר כיום נקם באויביהם, ונחו וחגגו בט"ו באדר. משום כך נקבע שכל הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון יחגגו את פורים ביום ט"ו באדר. בארץ יש כמה וכמה ערים כאלה, שהבולטת בהן היא ירושלים, ובה נחגג פורים על כל מצוותיו ביום ט"ו באדר. בשאר הערים בארץ שושן פורים הוא מעין 'איסרו חג'.