שמחת תורה
חג שמחת תורה מגיע בסיום שבעת ימי חג הסוכות, והוא מסמל יותר מכל את האהבה ואת השמחה שחשים עם ישראל בתורה. הברית שכרתו ישראל עם הקב"ה אינה (רק) בחיל וברעדה אלא בשמחה, בשירה ובריקודים.
קריאה בתורה
משה רבנו תיקן שיהיו ישראל קוראים בתורה בכל שבת ושבת. המנהג הפשוט בכל ישראל הוא לקרוא ולסיים את התורה בשנה אחת: משמחת תורה ועד שמחת תורה שלאחריה. שמחת תורה גדולה מכל שמחה שכן התורה מקיפה את חיינו תמיד ואינה בטלה לעולם. כמו שאמרו חז"ל: (ברכות ח) שמאז חורבן ביהמ"ק ישנו חורבן ושממה בכל העולם, אך ב-ד האמות של התורה וההלכה לא נגע החורבן ושם השמחה שלמה כמו שהיתה בבית המקדש.
מנהגי שמחת תורה
בערבית של חג אחר התפילה וגם בבוקר החג מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים עמם שבע הקפות סביב הבימה וכל הקהל מרקדין בשמחה גדולה ובחדווה.
בקריאת התורה בשחרית מוציאים שלושה ספרים: בראשון קוראים פרשת 'וזאת הברכה' וחוזרים על הפרשה הרבה פעמים כדי שתספיק הקריאה לכל הציבור. נוהגים שגם הילדים עולים לתורה (עם מבוגר).
האחרון המסיים את התורה נקרא 'חתן תורה' ובסיום קריאתו כל הקהל קורא "חזק חזק ונתחזק". מיד אחריו עולה "חתן בראשית" וקורא בספר התורה השני בפרשת 'בראשית' את מעשה בריאת העולם. אחריו עולה המפטיר וקורא בספר תורה שלישי את קרבנות היום שהיו מקריבים בבית המקדש.
נוהגים שחתן תורה וחתן בראשית עורכים סעודה (קידוש) לכל הקהל.
הנהיג הרבי שביום שמחת תורה יוצאים בתהלוכות לבתי כנסת לשמח יהודים בדברי תורה ובריקודים.
במוצאי שמחת תורה עורכים "הקפות שניות" ברוב עם, עם מוזיקה וריקודים.
התורה שייכת לכולם
נשאלת השאלה: ביום חגה של התורה האם לא היה מתאים יותר לפתוח את ספר-התורה, ללמוד ולהתפלפל? ומי רוקד בשמחת-תורה עם התורה? כולם! מילא תלמידי-החכמים שהגו כל השנה בתורה, אך עמי-הארצות, מה להם כי ירקדו עם התורה?!
ההסבר החסידי לכך הוא שהקשר של יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא ועם התורה, עומד מעל ומעבר להתנהגותו החיצונית ולמידת ידיעותיו בתורה. השמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה זו מפעמת גם בלבו של יהודי שלא למד תורה מעולם. לכן הכול שמחים בתורה, והשמחה מתבטאת בריקוד, שבו אין הבדל בין הלמדן לאיש הפשוט.
ההתייחסות לילדים בשמחת תורה תופסת מקום נכבד בכל בתי הכנסת. הכנה מקדימה בגן תגרום לכך שהילדים יגיעו לבית הכנסת מתוך הבנה לכבוד מי ועל מה הריקודים והשמחה.
