תקיעת שופר

תקיעת שופר בראש השנה  – המלכת ה' למלך

תקיעת שופר בראש השנה היא מצווה מהתורה כמו שנאמר: "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א).

עשרה עניינים בתקיעת השופר של ראש השנה:

א. ביום זה נסתיימה הבריאה והקב"ה מלך על עולמו, וכך עושים המלכים: תוקעים בחצוצרות בעת המלכתם.  אנו ממליכים את הבורא ביום זה ולכן תוקעים בשופר.

ב. ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותקיעות השופר הן מעין אזהרה לשוב בתשובה.

ג. הזכרת מעמד הר סיני.

ד. הזכרת דברי הנביאים שנמשלו לשופר (מעבירי המסר מאת הקב"ה).

ה. להזכירנו לבקש על בניין בית המקדש שנחרב בקול תרועת האויבים.

ו. הזכרת עקידת יצחק שנעשתה באייל – גם אנו נמסור נפשנו על קדושת שמו יתברך.

ז. השופר מרעיד לבבות ומחריד אותם. שליבנו יירא מפני הקב"ה ויישבר בתפילה לפניו.

ח. הזכרת יום הדין.

ט. הזכרת קיבוץ גלויות וגאולה: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים".

י. הזכרת תחיית המתים והאמונה בה, כיון שהנביא ישעיהו קושר בפסוקים בין תחיית המתים לבין תקיעת שופר.

מן הדין חייב אדם בראש השנה לשמוע 9 תקיעות שופר ופשט המנהג בכל קהילות ישראל לשמוע 100 תקיעות.