מנהגי חודש אלול

חודש אלול הוא "חודש הרחמים והסליחות", בו "המלך בשדה" – הקב"ה קרוב לכל יהודי ומתגלה אליו באופן אישי על ידי הארת י"ג מידות הרחמים. בימים אלו מתכוננים ל'ימים הנוראים' ועורכים סיכום וחשבון נפש על השנה החולפת. לפיכך נקבעו בחודש זה מנהגים מיוחדים כדי לעורר את העם לחשבון נפש ועשיית תשובה.

בראש־חודש אלול עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית כדי לקבל את הלוחות השניים. לאחר ארבעים יום, ביום הכיפורים, ירד משה עם הלוחות בידו, ובישר לישראל שנתרצו לפני הקב"ה, וקבעוֹ הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות. על־כן כל אותם ימים שמתחילת אלול ועד יום־הכיפורים הם ימי רצון.

משנכנס אלול מרבים באמירת סליחות ותוקעים בשופר, להזהיר ולזרז את העם לשוב בתשובה. רבי יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום עשה משה בהר. לאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובי"ז בתמוז שבר את הלוחות ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל.

בראש־חודש אלול אמר הקב"ה למשה "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה", והעבירו שופר בכל המחנה שמשה עולה להר, כדי שלא יטעו עוד אחר העגל. על־כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש־חודש אלול בכל שנה ושנה.

(פרקי דרבי אליעזר פרק מו, מחזור ויטרי עמ' 362 ורש"י שמות לד, ב ד"ה "ועלית בבוקר")

תקיעת שופר

נוהגים לתקוע בשופר בכל חודש אלול (הספרדים נוהגים לתקוע בשופר תוך כדי ה'סליחות' והאשכנזים תוקעים בשופר לאחר תפילת שחרית). 

אחת הסיבות לתקיעת שופר בחודש אלול היא כדי להזכיר את השופר בהר־סיני. סיבה נוספת היא על־מנת לעורר לתשובה לקראת ראש־השנה. התקיעה בשופר בחודש אלול מעוררת את הנשמה ואת הלב לקראת הימים הנוראים. 

רק בערב ראש־השנה אין תוקעים בשופר. ראשית, כדי להפסיק בין תקיעות של מנהג לתקיעות שהן מצוות־עשה מן התורה. שנית, כדי 'לערבב את השטן' [כלומר, שהמקטרג ירגיש בכך שישראל כבר בטוחים שעשו את עבודת ראש־השנה לפני זמנה וכבר זכו בדין], שיסבור שכבר עבר ראש־השנה ואין עוד תועלת בקטרוגו.

אמירת סליחות

נוהגים לומר 'סליחות' בתקופה זו. הספרדים מתחילים בב' באלול ואילו האשכנזים מתחילים מהשבוע שלפני ראש השנה. 

אמירת פרקי תהילים

מסורת מפי הבעל־שם־טוב שהחל מיום א' באלול עד יום־הכיפורים מוסיפים לאחר אמירת התהילים היומי שלושה פרקים נוספים בכל יום (למעט ביום־כיפור בו אומרים תשעה מזמורים לפני 'כל נדרי', לאחר קריאת שמע שעל המיטה, לאחר תפילת מוסף ולאחר תפילת נעילה).

בדיקת תפילין ומזוזות

נהוג לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, אם לא נבדקו בשנים־עשר החודשים האחרונים. כמו כן, בודקים גם את מיקומם של המזוזות, את רצועות התפילין, ומחליפים את הנדרש.

אמירת "לדוד ה' אורי וישעי"

החל מראש־חודש אלול ועד להושענא־רבה נוהגים לומר את  פרק כז בתהילים – "לדוד ה' אורי וישעי", לאחר אמירת 'שיר של יום' ובתפילת מנחה לאחר 'תחנון'.

הוספה בנתינת צדקה

נוהגים להוסיף ולתת צדקה בחודש אלול ובפרט לזקוקים לכך עבור הוצאות חודש החגים. מצוות הצדקה בחודש אלול נרמזת בפסוק "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" – ראשי תיבות "אלול".

איחולי שנה טובה

מנהג ישראל שמיום חמישה־עשר באב ואילך, מברכים איש את רעהו ואישה את רעותהּ בברכת "כתיבה וחתימה טובה". גם כשכותבים מכתב, נוהגים להוסיף ברכה זו.

חשבון נפש

במהלך חודש אלול, כהכנה לשנה החדשה, נוהגים לערוך חשבון־נפש על השנה החולפת ולקבל החלטות טובות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה – להגביר את הזהירות והעשייה ב"סור מרע" ו"עשה טוב".

והעיקר… בשמחה!

את עבודת התשובה של חודש אלול וההכנה לקראת השנה החדשה יש לעשות בשמחה גדולה. חודש אלול הוא זמן בו "המלך בשדה… ומראה פנים שוחקות לכולם". יש לעורר את העם בדרכי נועם ובענווה, וחלילה לומר דברים קשים על ישראל – בנו יחידו של הקב"ה. יש להרבות בברכות בחודש זה, ולשלול עניינים של היפך הברכה חס־ושלום.