יום כיפור

"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלוקיכם". [ויקרא, פרק כ"ג פסוקים כ"ז-כ"ח]

יום הכיפורים הוא היום שבו נחתם דינו של כל אדם ושל העולם כולו למשך השנה הבאה. זהו יום קדוש ובזכות קדושתו העצומה  מתכפרים חטאיו של האדם. אנו מצדנו, מקדשים את היום בצום, בתפילה ובתשובה. בתקופת בית המקדש נעשתה עבודה מיוחדת ביום זה על ידי הכהן הגדול ועוזריו. עבודה זו מתוארת ב'סדר העבודה' שאומרים בתפילת מוסף של יום הכיפורים.

יום הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שהציווי להתענות בו נאמר בתורה במפורש. הצום לא בא רק כדי לכפר על העוונות. יש לו משמעות נוספת: ביום הכיפורים כאשר אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית (עצם הנשמה), צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכים טבעיים של הגוף, מפריעות לנפש להתגלות ולפרוץ החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים.

נוסף למצוות הצום יש חמישה איסורים נוספים השייכים ליום זה ומנהגים רבים הקשורים למהות היום כדוגמת כפרות, חלוקת לעקח (עוגת דבש) בערב החג, פרוכת לבנה על ארון הקודש בבית הכנסת,  לבישת בגדים לבנים ועוד. 

נחשוף לפני הילדים חלק מהמנהגים והמצוות בהתאמה לגילם ונקרב אליהם את מהות היום ואת קדושתו.

לנקות את הכתמים

במשך השנה קורה שהאדם חוטא. הוא מכתים את נשמתו בכתמים וצריך לנקות אותם. האמת היא שהכתמים והפגמים חיצוניים בלבד. עמוק בפנים כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. בתוך נפשו הוא טהור וקדוש. יצרו הוא שהחטיאו בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי.

אמת פנימית זו מוסתרת בדרך-כלל ואין היא מתגלה. אולם ביום הכיפורים מתקלפות השכבות החיצוניות והנשמה הפנימית מתגלה במלוא זוהרה. הקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו ביום הכיפורים וקרבתו מעוררת את הנשמה שלנו להסיר מעליה את השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמתית –  שיהודי בתוך-תוכו הוא יהלום בוהק ששום חטא אינו יכול לפגוע בו. ביום הכיפורים מתגלה היהודי האמתי.

כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום מצוות הצום ביום הכיפורים. אולי משום כך מקפיד רובו הגדול של העם היהודי לשמור את צום יום הכיפורים כהלכתו.