ט'- י' כסלו

מהות היום

יום הולדת כ"ק אדמו"ר האמצעי

ט' כסלו תקל"ד

ארבע עשרה שנה עברו מחתונתו של כ"ק אדמו"ר הזקן (בשנת תק"כ), בהם נולדו לו רק בנות.

כשהיה רבנו הזקן אצל מורו ורבו הרב המגיד רבי דובער ממעזריטש, ביקש ברכה שיוולד לו בן זכר.

אמר לו הרב המגיד: "במה יזכה נער – את ארחו" – ע"י הכנסת אורחים זוכים שיוולד נער.

לפני הסתלקותו קרא הרב המגיד לכ"ק אדמו"ר הזקן, ואמר לו: "… בן יוולד לך וקראת אותו בשמי…".

"כעבור שנה" – סיפר רבנו הזקן – "נולד בני רבי דובער, וקראתיו בשמו של מורי ורבי כפי פקודתו…".

עם הולדתו של רבנו האמצעי, נתן אביו רבנו הזקן חתיכת בד מיוחדת, שהייתה שמורה בידיו, לחתל בה את התינוק בפעם הראשונה לאחר רחיצתו.

הסתלקות כ"ק אדמו"ר האמצעי

ט' כסלו תקפ"ח

כ"ק אדמו"ר האמצעי היה אומר תמיד, שהוא מפחד משנת תקפ"ח, שכן מרומזות גזירות על שנה זו.

והחל לרמוז לחסידים על דבר הסתלקותו.

לימים הנוראים של שנת תקפ"ח נסע כ"ק אדמו"ר האמצעי להאדיטש לציון אביו כ"ק אדמו"ר הזקן, ונתאספו שם חסידים רבים, שבאו לשמוע ממנו מאמרי חסידות.

בהיותו בהאדיטש אמר אדמו"ר האמצעי לחסידים: "פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות".

חשבו החסידים שבוודאי כוונתו לנסוע לארץ הקודש.

אמרו לו החסידים: כיצד תעזוב אותנו כצאן בלי רועה?

אמר להם כ"ק אדמו"ר האמצעי: חתני הרמ"מ – כ"ק אדמו"ר הצ"צ – נמצא אתכם, והוא יהיה לכם לרועה נאמן.

אחרי הימים הנוראים כשהיה בדרכו חזרה לליובאוויטש, חלה קשות ונאלץ להתעכב בעיר נעז'ין.

לנעז'ין הביאו רופאים גדולים, וכולם אמרו שאין תרופה למחלתו.

חוליו התגבר מיום ליום, וכשהיו נוגעים בו היה מתעלף. כך נמשך הדבר עד חודש כסלו.

בליל ט' בכסלו, אמר להלבישו כתונת לבנה, ולבש לבנים ונתעטף לבנים והיה דומה למלאך ה' צבאות.

פניו החלו מאדימים והתחיל לדבר טוב על כלל ישראל. 

אח"כ אמר לחסידים שיהיו שמחים בלילה זה, כי שמחה ממתקת דינים. והכין את עצמו לומר חסידות, והתמלא הבית אורה ושמחה. והיה הרבי שמח עם החסידים כבשעת חתונה, וכולם סברו שכעת יחזור הרבי לאיתנו.

אדמו"ר האמצעי התחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי הוי' תלכו", ואמר את הדרוש בהתלהבות עצומה, וכמה פעמים שאל באמצע, האם האיר כבר השחר?

לפני עלות השחר סיים את הדרוש במילים " כי עמך מקור חיים מחיי החיים" ומיד פרחה רוחו ונשמתו.

ביום בו מלאו לו נ"ד שנים גווע ויאסף אל עמו, ונתקיים בו הפסוק "את מספר ימיך אמלא", ואמרו רז"ל: הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום.

באותו יום הובא לקבורה ונגנז ארון הקודש. ויום גאולתו הראשון י' כסלו, שהיה צריך להיות יום חג ומועד, נהפך ליום אבל כבד לחסידים ולכלל ישראל.

יום גאולת אדמו"ר האמצעי ממאסרו

י' כסלו תקפ"ז

בכ"ח תשרי אותה שנה, נאסר כ"ק אדמו"ר האמצעי לאחר הלשנה שהלשינו עליו שהוא שולח כספים לארץ ישראל.

לשם כך, זייפו המלשינים מכתב של אדמו"ר האמצעי בקשר למשלוח הכספים לארץ.

במהלך החקירה, הוכיח כ"ק אדמו"ר האמצעי לחוקרים שכל המלשינות בשקר יסודה, ושכל הכספים מיועדים לעניים. כמו"כ הראה להם את הזיוף שזייפו המלשינים.

בהגיע חודש כסלו, הוא חודש הגאולה, החודש בו נגאל אדמו"ר הזקן ממאסרו.

ביום י' בכסלו שלח אדמו"ר האמצעי, על ידי בנותיו, לשר המחוז בקשה לשחרור. כשבאו לשר, פרצו הבנות בבכי. השר קרא את הבקשה, ואמר לבנות: למה אתן בוכות, לכו לביתכן לשלום, כי אביכן יצא ממאסרו.

וכך היה, כשחזרו בנותיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי לבית בו ישב במאסר, כבר הגיעה הפקודה משר המחוז שרבנו משוחרר.

הוא ציווה לשומרים לעזוב את הבית, וכל הבית התמלא מיד בחסידים, ורבנו ישב ואמר חסידות.

בשנה שלאחרי הגאולה לא חגגו את התאריך, מכיוון שיום קודם לכן – הסתלק כ"ק האדמו"ר האמצעי – בעל הגאולה. רק שנה לאחר מכן, נקבע יום זה לחג הגאולה.