ז' מרחשוון – תפילת הגשם

לאחר שׁבועיים שבהם הזכרנוּ את הגשׁם "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" – מליל ז' במרחשוון אנו מתחילים לבקש מבורא עולם על הגשמים בברכת השנים שהיא הברכה התשיעית בתפילת העמידה ואומרים "ותן טל ומטר לברכה". 

מפני מה מזכירים על הגשמים משמיני עצרת ורק ב-ז במרחשוון מבקשים על הגשמים?  הרי ארץ ישראל היא "ארץ הרים ובקעות" והיא צריכה מטר תכף ומיד אחרי חג הסוכות. אלא מעכבים את בקשת הגשמים בשביל שעולי רגלים יספיקו לחזור לבתיהם (על פי מסכת תענית), וגם כיום לא השתנתה התקנה וממשיכים לבקש גשם רק מ-ז במרחשוון. 
בגמרא יש טעם נוסף:
הפרות מונחים בשדות עד ז' במרחשוון ולפיכך אין לבקש גשמים עד אז כדי שלא ירקיבו. בבבל  שהיא ארץ ברוכה במים ואינה צריכה כל-כך הרבה לגשמים מתחילים לשאול גשם ששים יום לאחר תקופת תשרי (והוא הדין בכל ארצות חו"ל כיום).

הגשם תלוי במעשים 

ארץ ישראל – ארצו של עם ישראל – נתברכה בברכה מיוחדת. אין בה מים בשפע אך גם אין בה מחסור מוחלט. ארץ ישראל תלויה בכמות הגשמים שיורדת בה ונקלטת באדמה במשך תקופת החורף. "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' א-לוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, י–יב).

אנו שזוכים לגור בארץ המיוחדת הזו תלויים בקדוש ברוך הוא ועל כן מתפללים בכל לבנו שירדו גשמים וכן משתדלים במעשינו כדברי הפסוק: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (דברים יא, יג–טו).