ז' אדר- יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו

משה רבנו נפטר בגיל 120, 40 שנה לאחר יציאת מצרים. וכך נכתב בספר דברים: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי ה'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי… וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". חז"ל מגלים לנו כי ב-ז' באדר נולד משה רבנו, וב-ז' באדר נפטר. בהקשר זה מסופר בגמרא שהמן הרשע הפיל גורל על חודשי השנה כדי לבחור את החודש המתאים ביותר לביצוע גזֵרת ההשמדה: "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מגילה, י"ג, ע"ב).

רש"י מפרש את טעותו של המן: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", ובחסידות מוסבר: כשנולד משה נאמר: "ותרא אותו כי טוב הוא". אומרים חז"ל: "בשעה שנולד משה התמלא הבית כולו אור". 'בית' רומז לגוף האדם, לבֵיתה של הנשמה. עם לידתו של משה רבנו התמלא ה'בית', גופו הגשמי, באור נשמתו הגדולה. בדרך כלל הגוף הגשמי מסתיר ומחשיך את אור הנשמה, ולכן רוב בני האדם צריכים לעבוד כל ימי חייהם כדי לזכך את הגוף ולהסיר את הדברים שמפריעים לאור הנשמה להתגלות. יתרונו של 'יום המוות' על 'יום היוולדו' הוא שרק באחרית ימיו של האדם אנו יודעים אם (ועד כמה) הוא הצליח לגלות את אור נשמתו. ואולם, אצל משה רבנו, בשונה משאר בני האדם, מצד גודל נשמתו האירה הנשמה את גופו בלי שום הפרעות כבר עם לידתו.

האור הפנימי: שיחת קדש ז' אדר ה'תשמ"ה

"יש להשתדל להוסיף ביום זה בשמחה של תורה ובשמחה של מצווה, כיוון שנולד בו משה רבינו ע"ה, מושיען של ישראל ^"   (התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 388).

"בשבעה באדר – וכן בתפילת מנחה שלפניו – לא היו נשיאי חב"ד אומרים תחנון. זאת דווקא לאחר שעלו לנשיאות, אבל לא לפני זה" (ספר המנהגים, עמ' 72).