המלך בשדה

אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, ממשיל את ההתגלות האלוקית בחודש אלול למלך היוצא מארמונו אל השדה. כאשר המלך נמצא בהיכל מלכותו, אין רשאים המוני העם להיכנס אליו ולשוחח עימו, רק מעטים זוכים להיכנס אל המלך. לעומת זאת, כאשר המלך יוצא אל השדה, אל העם, רשאי כל אדם לגשת אליו ולשוחח עמו. המלך, מצידו, מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. 

בחודש אלול, הקב"ה הוא בבחינת מלך היוצא אל השדה. יהודי שרוצה להתקרב אל הקב"ה בכל השנה, צריך לעסוק בתורה ובתפילה ולעמול רבות על־מנת להגיע לדרגה רוחנית גבוהה. אבל בחודש אלול, הקב"ה "יוצא אל השדה" – מתקרב אל העם וכך יכול כל יהודי להתקרב אליו ולדבוק בו. 

בחודש אלול מאירות י"ג מידות הרחמים והקב"ה ממתין שנשוב ונתקרב אליו. לכן, יש לנצל את הזמן היקר להתעוררות אמיתית בלימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים.

וזהו לשונו של האדמו"ר הזקן בספר 'לקוטי תורה' (פרשת ראה לב,ב):

"הִנֵּה נוֹדַע שֶׁבֶּאֱלוּל הוּא זְמַן הִתְגַּלּוּת י"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, וּלְהָבִין זֶה כִּי לָמָּה הֵם יְמוֹת הַחֹל וְאֵינָם יוֹם טוֹב… וּבְוַדַּאי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבֵין אֱלוּל אַךְ הִנֵּה יוּבַן עַל פִּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁקֹּדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר יוֹצְאִין אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וּמְקַבְּלִין פָּנָיו בַּשָּׂדֶה וְאָז רַשָּׁאִין כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכֻלָּם. וּבְלֶכְתּוֹ הָעִירָה הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים אַחֲרָיו. וְאַחַר כָּךְ בְּבוֹאוֹ לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ אֵין נִכְנָסִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת וְאַף גַּם זֹאת הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּעָם וִיחִידֵי סְגֻלָּה. וְכָךְ הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל יוֹצְאִין לְהַקְבִּיל אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׂדֶה".

במאמרים ושיחות רבים של אדמו"רי חב"ד מבואר העומק והדיוק שבמשל זה, המבאר ומדגיש את דרגתם הנעלית של ימים אלו ואת האופן שבו יש להתייחס אליהם.

וכך אמר הרבי מליובאוויטש בשיחה שנשא בי”ד אלול תש”מ:

"אָנוּ נִמְצָאִים עַתָּה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁבּוֹ, כְּדִבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן: הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. אֵין צֹרֶךְ לְהִתְאַמֵּץ וְלַעֲרֹךְ הֲכָנוֹת כְּדֵי לְהִפָּגֵשׁ עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּלְהַכְתִּירוֹ כְּמֶלֶךְ וְכֶאֱלֹקִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָצוּי יַחַד עִם כָּל יְהוּדִי בַּשָּׂדֶה – לֹא בְּהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, אֵין הוּא מְסֻגָּר לְעַצְמוֹ בְּהֵיכָלוֹ אֶלָּא הוּא מָצוּי עִם כָּל יְהוּדִי, בַּשָּׂדֶה, וּכְפִי שֶׁמַּדְגִּישׁ אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, שֶׁהוּא מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמְקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמְאִירוֹת וּמַמְתִּין שֶׁיִּמָּסְרוּ לוֹ הַבַּקָּשׁוֹת – וְהוּא יְמַלֵּא אוֹתָן".