ימי הרחמים והסליחות
בראש חודש אלול עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית כדי לקבל לוחות שניים. לאחר ארבעים יום, ביום-הכיפורים, ירד עם הלוחות בידו, ובישר לישראל שנתרצו לפני הקב"ה וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות. על-כן כל אותם ימים שמתחילת אלול ועד יום הכיפורים הם ימי רצון.
משנכנס אלול מרבים באמירת סליחות ותוקעים בשופר להזהיר ולזרז את העם לשוב בתשובה.
ר' יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום עשה משה בהר. לאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה וביז בתמוז שבר את הלוחות ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל. ובראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה שמשה עולה להר, כדי שלא יטעו עוד אחר העגל.
על כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה. (פרקי דרבי אליעזר פרק מו, מחזור ויטרי עמ' 362 ורש"י שמות לד, ב ד"ה "ועלית בבוקר").
חשוב לדעת
בסוף השנה
קיבלנו מתנה
חודש מיוחד
הזדמנות לכל אחד
חודש אלול מתנה בשבילנו
שבו אפשר לתקן את כל מעשינו.
להתחרט,
לתקן,
להחליט החלטה טובה.
תודה רבה אלוקים,
על חודש אלול.
תודה רבה.
בזכותו השנה הבאה
תהיה הרבה יותר טובה!
חשוב לדעת
הסיפור החסידי – חרטה אמיתית
אדמו"ר הזקן אמר פעם שתשובה אמיתית היא כמו החרטה של הסוחר מהעיר שקלוב:
היה זה באחד החורפים הקפואים בברית המועצות. הקור היה כה עז עד שמי הנהר קפאו והפכו לקרח עבה שאפשר היה לחצות אותו ברגל או במזחלת. ואולם כשהקור נחלש והקרח החל לאבד מעוצמתו, נותרה רק שכבת קרח דקה על הנהר ומתחתיה מים קרים ומסוכנים. בשלב זה מי שהלך על הקרח עלול היה ליפול לנהר ולטבוע במימיו.
סוחר אחד החליט שהוא חכם ומנוסה יותר מכולם ולדעתו הנהר קפוא ואפשר לחצותו בבטחה.
הצעדים הראשונים עברו בשלום, הקרח נשאר שלם והוא התקדם... אך כעבור זמן קצר הקרח החל להיסדק ולקרוס, ועמו הסוחר משקלוב. כבר ברגעי הנפילה הוא הספיק לזעוק מילות חרטה מעומק
הלב, חרטה כנה על שהעז להכניס עצמו לבעיה מלכתחילה.
על כך אמר אדמו"ר הזקן, שזוהי חרטה אמיתית. מי שמרגיש שהעברה שלו היא נפילה וטעות, מי שיודע שהבעיה היא בו עצמו, בבחירותיו ובדרך ההפוכה שבה הלך – החרטה שלו על מעשיו היא
חרטה כה אמיתית, עד שמובטח לו שלא ישוב לעבור עוד על גזרת המלך חס ושלום.
