הניגון הוא קולמוס הנפש

הניגון החסידי הוא אבן־יסוד בדרכי החסידות ככלי ביטוי של ההרגשה הנפשית וההתעוררות בתפילה ובלימוד החסידות. כשם שתורת החסידות בכללותה לא הוסיפה או גרעה פרט כלשהו ממצוות התורה, אלא הכניסה רוח־חיים חדשה, שמחה וחיוּת בעבודת ה', כך גם דרכה של הנגינה החסידית.

מתוך חוג התפתחותה של הנגינה החסידית לכל זרמיה וצורותיה השונות, מתגלית הנגינה החב"דית בכל תוקף זוהרה בצביונה וסגנונה המיוחד לה.

ניגוני חב"ד

בתורת חסידות חב"ד משמשת הנגינה החסידית צינור רב־עוצמה לחיבור אלוקי ולביטוי הדבקות והשמחה הלוהטת שבבסיסה של היהדות החסידית. הניגון החסידי שובה את הלב והנפש ומעביר את המנגן והמאזינים לעולם של רוחניות והתעלות מוגברת.

מהותו של הניגון החבד"י טמונה לא רק ביופיו המלודי, אלא ביכולתו לעורר את הרגשות העמוקים ביותר בקרב השומעים אותו – תחושת כמיהה למטרה עליונה וחיבור אלוקי.

הנגינה החב"דית מופיעה באותו זמן עם התגלות תורת חסידות חב"ד בשנת תקל"ב־תקל"ג בערך. אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, היה בעל־מנגן עם רגש פיוטי גבוה וגם חיבר בעצמו עשרה ניגונים, המושרים לא רק על־ידי החסידים.

ניגונו המפורסם ביותר הוא "ניגון  ארבע בבות", הקרוי  "ניגונו של הרב" או "הניגון של אדמו"ר הזקן". ניגון זה רומז על התעלות האדם במעלֵה ארבעת השערים – העולמות (אצילות, בריאה, יצירה ועשייה), המובאים בקבלה ובחסידות. את "ניגון ארבע בבות" נוהגים לנגן בשעת החופה ובימים מיוחדים בלבד.

סוגי ניגוני חב"ד

ניתן לחלק את ניגוני חב"ד לשלושה סוגים מרכזיים:

ניגון מכוּון: ניגון שהוא פרי חיבורו של האדמו"ר. כל תנועה בניגון רומזת לעניין גבוה ונשגב ותנועותיו מכוונות לעולמות עליונים.

ניגון מיוחס (ממולא): ניגון שגדולי החסידים התפללו בו ולכן הוא "ממולא". כלומר, בעל תוכן המחזיק בתוכו תמצית פנימית, בבטאו איזה רגש נפשי. ניגון ממולא הוא ניגון שספג לתוכו מאש וחום ההתלהבות של החסיד בעת תפילתו.

ניגון שוטה: ניגונים שונים שהתווספו אצל החסידים במשך הזמן, מהם גם ניתן ללמוד הוראות בעבודת השם.

כוחו של ניגון

כוחו של הניגון גדול כל כך, עד שביכולתו להפוך את האדם ממהות למהות.

"הניגון החסידי מעורר את הנפש ומהווה ביטוי לעומקיה. אותיות הנגינה מרוממות את האדם למדרגה גבוהה. באותה שעה שמנגן הרי הוא נסגר ונשקע כולו בחדר לפנים מחדר ממסתורי נפשו, ולשעה איננו כלל מהותו הגלויה, כי אז הוא נדבק בעצמותה של הנפש. על ידי אותיות הנגינה מתעלה האדם, והרי הוא נמשך ברוב המעלות של היכלי האור וגילוי נשמתו, אשר קווי אור אלה דוחים על כל פנים לשעה את כל הלא טוב הצבור בנפשו, כי אותיות הנגינה מעוררות בו באדם את הטוב הפנימי והנעלם, הזך והברור, אשר פועל התגברות הצורה על החומר" (ספר הניגונים).

האדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף יצחק, מבאר באחת משיחותיו כי המחשבה – משרתת את המוח, הדיבור – משרת ומגלה את המחשבה והֶרגש הלב, ואילו הניגון – משרת ומגלה את כוחות העונג והרצון, שהם כוחות מקיפים ועליונים מכוחות המוח והלב.

ילד הגדל ומתחנך על ברכי הניגון החסידי, הרי הוא מתקשר עם רוח החסידות, ובוודאי שהניגונים משפיעים על נפשו, על רצונותיו, מאווייו ועל כל אישיותו הנבנית.