"שבוע נרות להאיר" – הכנה לי' שבט

מהות היום

י' בשבט תש"י (1950) הוא יום הסתלקותו של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי בשושלת חסידות חב"ד. ביום זה, שנה לאחר מכן, קיבל על עצמו הרבי, חתנו של הרבי הקודם, את הנשיאות.

הרבי הוא ראש בני ישראל הפועל למען עם ישראל כולו, ללא חשבונות אישיים. הרבי הוא סמל לאהבה ולנתינה אין סופית לעם ישראל לגווניו השונים, לכל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא. הרבי תבע מהשליחים ששלח לכל עיר ומדינה לתת מעצמם לכלל עם ישראל, אף למעלה ממה שהם חושבים שביכולתם.

במאמרו הראשון שאמר במעמד קבלת הנשיאות, "באתי לגני", התווה הרבי את חזונו ואת תפקידו כנשיא הדור – להוריד את השכינה לעולם ולהכין את העולם לגאולה. כהמשך לפעולותיו של הרבי הקודם פיתח הרבי את מפעל השליחות העצום של חב"ד בכל רחבי תבל להפצת היהדות והחסידות. הרבי שלח שליחים לכל העולם כולו, שתפקידם לדאוג לכל יהודי ויהודי שבסביבתם, בגשמיות וברוחניות. הרבי עודד כל יהודי להיות שליח במקום מגוריו ובסביבתו והאמין שלכל אחד יש כוח להאיר את עצמו ואת הסובבים אותו מתוך אהבת ישראל. לפי גישתו של הרבי כל יהודי, אפילו ילד, הוא לא רק חייל אלא מפקד ומנהיג, המסוגל לפעול גדולות ונצורות.

כשנודע לחסידים על הסתלקות אדמו"ר הריי"צ (הרבי הקודם) הם החלו לדבר על כך שצריך למנות את "הרמ"ש", רבי מנחם מנדל שניאורסון, לממלא מקומו. בחודשים שלאחר ההסתלקות כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-‏770. חלק ממכתבי ההתקשרות היו מכתבים כלליים, שעליהם חתמו קהילות שלמות, וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת במשך שנה שלמה סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.

על אף הסירוב החסידים לא ויתרו והחלו לתת לרבי פדיונות נפש, שמקובל לתת לאדמו"רים בלבד. הרבי ראה בכך שליחות, להקריאם על ציון אדמו"ר הריי"צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ליחידוּת, אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, לאחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות, ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה היו גם כמה מופתים.

במשך השנה התגברו הפניות והבקשות של החסידים, עד שבמוצאי יום י' בשבט (ליל י"א בשבט) נערכה התוועדות לרגל יום ההילולא של הרבי הריי"צ. כשעה לאחר תחילת ההתוועדות קם אחד החסידים וביקש מהרבי, בשם כל הקהל, לומר דא"ח (דברי אלוקים חיים = מאמר). ואכן, בשעה עשר וארבעים דקות נשא הרבי את המאמר הפותח במילים "באתי לגני", וכך קיבל באופן רשמי את נשיאות חב"ד.

"באתי לגני" הוא חלק מפסוק ממגילת "שיר השירים", והוא הפתיחה למאמר הראשון שהרבי אמר בעת קבלת הנשיאות. על הפסוק "באתי לגני אחותי כלה" דרשו חז"ל שזו אמרתו של הקב"ה על אודות התגלותו בעולם במתן תורה. מהמילה "גני" משמע שמקומו של הקב"ה בעבר היה בעולם, וכבר בתחילת הבריאה נאמר "עיקר שכינה בתחתונים הייתה". אלא שעל ידי חטאים שנעשו בעולם הסתתרה השכינה, ושוב חזרה והתגלתה על ידי שבעה צדיקים שהמשיכו אותה מטה מטה, עד שמשה רבנו הורידה בחזרה לארץ, בעיקר על ידי בניית המשכן שעליו נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

במאמרו מבאר הרבי את משמעותה של עבודת ה'משכן' בעבודת כל אחד מישראל – על ידי העבודה של "אתכפיא" ו"אתהפכא". אלה מושגים בחסידות שמשמעותם:

"אתכפיא" – כפיית היצר הרע והתנזרות מהדברים שליליים הקיימים בעולם.
"אתהפכא" – שימוש נכון בדברים המותרים הקיימים בעולם והפיכתם לקדושה.

במאמר זה קובע הרבי את תפקיד דורנו זה, "הדור השביעי": "והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאִתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על פי בחירתנו ולא על ידי עבודתנו, ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום, הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה. ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא". במילים פשוטות, אנו נמצאים על סף הגאולה ועל כל אחד ואחת לעשות מאמץ מיוחד לזירוז ביאת משיח צדקנו תכף ומיד.